ציפור אחת- כנפיים לה רבות

אחריות אישית, אירגונים, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, העצמה הורית, הרצאות, ילדים עם צרכים מיוחדים, יצירתיות, כשלון, מאמרים, משפחה, ניהול קריירה, סדנאות, סיוע פסיכולוגי, סיפורי חיים, קהילה, תיעוד אישי 4 תגובות »

ציפור אחת והרבה כנפיים לה.

בשבוע שעבר הרחקתי עד ציפורי שבצפון להרצות בפני חונכים ומדריכים ואנשי סגל של תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו".

כ- 65 מדריכים בני 17 בקורס הדרכה אינטנסיבי בציפורי (לא בישוב אלא בחורשת קק"ל), אשר יחנכו בשנת הלימודים הבאה ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת תנועת הנוער הייחודית, אשר נוסדה מחזון של ילדה בת 12 –עדי אלטשולר.

על פי רוב, אני מרצה בפני הורים, מורים ואנשי סגל מקצועיים. מעולם לא הרצתי קודם לכן בפני נוער.

אני מעמיסה את חששותיי, אחד מידידיי המצטרף אליי ו- 2 בקבוקי מים קרים ומצפינה ביונדאי הכחולה לציפורי.

אנו מגיעים בדיוק לארוחת הצהריים. האוכל אינו מנחם. האור בעיניים דווקא כן. בשבוע זה קיבלו המדריכים העתידיים שעות ארוכות של הדרכה מקצועית . עובדים סוציאלים , פסיכולוגים ועוד.

האם אוכל לתרום מניסיוני ומזווית הראייה שלי? האם אוכל להצית את האש ואת הדמיון ואת התקווה ואת האומץ לסייע ולתמוך בילד אחד עם צרכים מיוחדים ?

חדר דחוס בנוער צבעוני ותוסס. כסאות וכריות משחקים בו בערבוביה. האוויר דחוס ועשרות עיניים ננעצות בפניי בציפייה דרוכה. בולעת את רוקי ומציגה את עצמי. "שמי פרי מרגוליס… אני אמא מיוחדת לילד מיוחד" אני שומעת את קולי מתערבל בקולות ההולכים וגוועים בהמולת החדר.

מספרת על הדרך שעברתי, על ההחלטות, על הכשלונות והצלחות מועטות בגידול ילד עם צרכים מיוחדים.

מתעכבת על האמונה והחלום לילד רגיל ועל הבדידות המלווה אותי ואותנו יום אחר יום , שבוע אחר שבוע. מספרת על ברזים מטפטפים ועל יצירתיות בקרבי ובקרב ילדי ועל כוחו של האחד, של אמא אחת לעשות שינוי מנצח לילדה הפרטי.

עכשיו מביטות בי עיניים מלאות. מלאות בתבונה, באומץ , בערגה, בתקווה. עיניים צעירות. פה ושם נושרת דמעה כבדה על חולצת טריקו מהוהה ושם מתגנב לו חיוך של הקלה כאילו בהיחבא.

אני גומעת באחת את עשרות המבטים והעיניים ונושמת נשימה עמוקה . קולי חרוך. ועיניי בורקות. הקסם שם. באוויר. ילדים שרובם מעולם לא נפגשו עם שכול, עם אבל עם תקוות שנרמסו באחת ממלאים את ליבי באור רב ובתקווה לחברה מתוקנת . נאורה. מכילה.

הנוער של היום, זה היושב כאן לצידי, יחנוך וילווה ילדים עם לקויות קשות בפעילויות של תנועת נוער. בפגישות, בטיולים ובימי כיף. כסא גלגלים יהפוך להיות חלק מהווי היומיום.

לנוער של היום, זה היושב כאן לצידי , תהיה בשנה הבאה אפשרות להכיר חברים חדשים. חברים אמיתיים. חלקם ישבו על כסא גלגלים. וחלקם לא. וזו החברה לה אני מתאווה. חברה שגרים בה גם וגם. גם מבוגרים בריאים וגם כאלו שקצת פחות.

העיניים הבוערות כאן לצידי יהפכו להיות חלק מחברה ישראלית סבלנית וסובלנית.

תודה לכנפיים של קרמבו על הזכות להגיע לציפורי ולספר את סיפורי (טוב ,זה לא רק אני. תודה ל – GPS וגם לחברי היקר)

"סיפור טוב " נהג אבי לומר, מאגד בתוכו חוכמת חיים. אני חושבת שבמקרה הזה יש צדק בדבריו.

ערוץ 10 "המקצוענים" חלק 2.

אחריות אישית, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, העצמה הורית, הרצאות, חזון, ילדים עם צרכים מיוחדים, יצירתיות, מאמרים, משפחה, סדנאות, סיוע פסיכולוגי, סיפורי חיים, קהילה, תיעוד אישי 2 תגובות »

אמא מיוחדת לילד מיוחד -פרי מרגוליס ערוץ 10

על ההרצאה: פרי בטני

הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הרצאות, ילדים עם צרכים מיוחדים, סיפורי חיים אין תגובות »

במוצאי שבת האחרונה שמעתי בפעם השלישית את פרי מרגוליס בסיפורה "פרי בטני" ולא השתעממתי לרגע אחד.

את סיפור הדרך האישי שוזרת פרי בתמונות- אפיזודות מחייה המאירות ומאיירות את הסיפור בפרטים אנושיים ונוגעים:  צעדים ראשונים אל ברז מטפטף, הסנדביצ'ים שאספה אל תיקה בסוף ישיבת הנהלה לילדיה, המלאכים והבדידות לאורכה של הדרך.

פרי מספרת:

לפני קצת יותר מ- 20 שנה החל המסע. שניים יצאו אל הדרך- אם ובנה.

סיפור מרגש הנוגע בכל אחד מאתנו. על אמהות שתחילתה בחיים לצד המוות. על נתינה חסרת גבולות. על אלטרואיזם המונע מתוך תשוקה מטורפת להצליח וליצור שינוי אמיתי ועל הכנעת הבלתי אפשרי עד שהוא הופך לאפשרי ומוחשי.

נס לא היה פה- הייתה הרבה עבודה קשה. עבודה מפרכת ואמונה פנימית אשר פילסו יום אחר יום, קושי אחר קושי את הדרך.

פרי, אימא מיוחדת לילד מיוחד, מציגה את אורח החיים המובנה שהגתה ויישמה עבור בנה, שלב אחר שלב, מתוך אינטואיציה חזקה, דבקות במטרה ואמונה פנימית ביכולת להצלח. הסיפור המאלף שהיא מספרת לוקח את כולנו בשבילי המסע של אריאל ושלה.

כרעיונאית, קופירייטרית ואשת יחסי ציבור אני נאבקת לא פעם (פעם ביום לפחות) בדלותה של השפה העברית ובצורך למצוא מילים אשר יצירו מציאות אמינה ללא ותחושה מתאמצת מידי.

אתמול פגשתי את הטקסט שנכתב לפני כשלושה חודשים. (גילוי נאות אני הייתי שותפה לכתיבת המסמך)

קראתי אותו כבפעם הראשונה וכמי ששמעה את הסיפור אני מעידה כי הטקסט לא חוטא בסופרלטיבים מיותרים.

את פרי זכיתי להכיר בקורס ניהול קריירה של עופר ברייר והיא אחת מבוגרות המחזור שעומד להסתיים בימים אלה. בחמש השנים האחרונות פרי עוסקת בתחום משאבי אנוש, כרכזת תחום הסיוע לפרט בארגון תקשורת בינלאומי. במסגרת תפקידה מסייעת לעובדים במצוקה ובעת משבר.

במוצאי שבת שמעתי בפעם השלישית את פרי מרגוליס בסיפורה "פרי בטני" ולא השתעממתי לרגע אחד.

תקשיבו לה.

שרון בג- ליבוביץ

להכנס RSS תגובות RSS פוסטים