ציפור אחת- כנפיים לה רבות
אחריות אישית, אירגונים, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, העצמה הורית, הרצאות, ילדים עם צרכים מיוחדים, יצירתיות, כשלון, מאמרים, משפחה, ניהול קריירה, סדנאות, סיוע פסיכולוגי, סיפורי חיים, קהילה, תיעוד אישי 4 תגובות »ציפור אחת והרבה כנפיים לה.
בשבוע שעבר הרחקתי עד ציפורי שבצפון להרצות בפני חונכים ומדריכים ואנשי סגל של תנועת הנוער "כנפיים של קרמבו".
כ- 65 מדריכים בני 17 בקורס הדרכה אינטנסיבי בציפורי (לא בישוב אלא בחורשת קק"ל), אשר יחנכו בשנת הלימודים הבאה ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרת תנועת הנוער הייחודית, אשר נוסדה מחזון של ילדה בת 12 –עדי אלטשולר.
על פי רוב, אני מרצה בפני הורים, מורים ואנשי סגל מקצועיים. מעולם לא הרצתי קודם לכן בפני נוער.
אני מעמיסה את חששותיי, אחד מידידיי המצטרף אליי ו- 2 בקבוקי מים קרים ומצפינה ביונדאי הכחולה לציפורי.
אנו מגיעים בדיוק לארוחת הצהריים. האוכל אינו מנחם. האור בעיניים דווקא כן. בשבוע זה קיבלו המדריכים העתידיים שעות ארוכות של הדרכה מקצועית . עובדים סוציאלים , פסיכולוגים ועוד.
האם אוכל לתרום מניסיוני ומזווית הראייה שלי? האם אוכל להצית את האש ואת הדמיון ואת התקווה ואת האומץ לסייע ולתמוך בילד אחד עם צרכים מיוחדים ?
חדר דחוס בנוער צבעוני ותוסס. כסאות וכריות משחקים בו בערבוביה. האוויר דחוס ועשרות עיניים ננעצות בפניי בציפייה דרוכה. בולעת את רוקי ומציגה את עצמי. "שמי פרי מרגוליס… אני אמא מיוחדת לילד מיוחד" אני שומעת את קולי מתערבל בקולות ההולכים וגוועים בהמולת החדר.
מספרת על הדרך שעברתי, על ההחלטות, על הכשלונות והצלחות מועטות בגידול ילד עם צרכים מיוחדים.
מתעכבת על האמונה והחלום לילד רגיל ועל הבדידות המלווה אותי ואותנו יום אחר יום , שבוע אחר שבוע. מספרת על ברזים מטפטפים ועל יצירתיות בקרבי ובקרב ילדי ועל כוחו של האחד, של אמא אחת לעשות שינוי מנצח לילדה הפרטי.
עכשיו מביטות בי עיניים מלאות. מלאות בתבונה, באומץ , בערגה, בתקווה. עיניים צעירות. פה ושם נושרת דמעה כבדה על חולצת טריקו מהוהה ושם מתגנב לו חיוך של הקלה כאילו בהיחבא.
אני גומעת באחת את עשרות המבטים והעיניים ונושמת נשימה עמוקה . קולי חרוך. ועיניי בורקות. הקסם שם. באוויר. ילדים שרובם מעולם לא נפגשו עם שכול, עם אבל עם תקוות שנרמסו באחת ממלאים את ליבי באור רב ובתקווה לחברה מתוקנת . נאורה. מכילה.
הנוער של היום, זה היושב כאן לצידי, יחנוך וילווה ילדים עם לקויות קשות בפעילויות של תנועת נוער. בפגישות, בטיולים ובימי כיף. כסא גלגלים יהפוך להיות חלק מהווי היומיום.
לנוער של היום, זה היושב כאן לצידי , תהיה בשנה הבאה אפשרות להכיר חברים חדשים. חברים אמיתיים. חלקם ישבו על כסא גלגלים. וחלקם לא. וזו החברה לה אני מתאווה. חברה שגרים בה גם וגם. גם מבוגרים בריאים וגם כאלו שקצת פחות.
העיניים הבוערות כאן לצידי יהפכו להיות חלק מחברה ישראלית סבלנית וסובלנית.
תודה לכנפיים של קרמבו על הזכות להגיע לציפורי ולספר את סיפורי (טוב ,זה לא רק אני. תודה ל – GPS וגם לחברי היקר)
"סיפור טוב " נהג אבי לומר, מאגד בתוכו חוכמת חיים. אני חושבת שבמקרה הזה יש צדק בדבריו.
תגובות אחרונות