עשיתי זאת לפני 10 איש, אחר כך לפני 20 איש, אפילו גירדתי את ה 30 איש. אבל זו פעם ראשונה שאני עושה זאת לפני 600 איש. המעמד לא נתפס לי.
יוצאת מוקדם מהעבודה. עוברת בבית. מתלבשת יפה. עקבים גבוהים, מאופרת קלות.רמיזה עדינה של נשיות. עגילים ושרשרת תואמים שהתכשיטים לא יבלעו את ההופעה. הכול לפי כללי הטקס המקובלים.
אני מגיעה למקום. צריכה לבדוק את השטח. לראות שהכול נמצא במקומו.
אני מוכנה. הכי מוכנה שרק אפשר.
זו פעם ראשונה שלי לפני 600 איש. הכול צריך להיות מושלם.
אני נכנסת לאולם. חושך. ממששת את הקיר הצפוני. מחפשת את המתג. אודיטוריום. במה. מסך. שטיח רך על הרצפה. תאורה רכה משני צידי הקיר. לאט לאט האולם מתמלא. אני יושבת על קצה הבמה. מביטה בנכנסים אחד אחד. גברים, נשים אמצע שנות ה 30 קצת בני 40 וקצת. חברי ההנהלה מתיישבים בשורה הראשונה. אני מזהה אותם לפי שפת הגוף שלהם וגם שיער השיבה.
צהריים טובים, שמי פרי מרגוליס אני שומעת את עצמי . אני רועדת קלות. מישהו מרגיש שהקול שלי רועד? הידיים שלי נעות באיטיות. אני מתבוננת לתוך הלבן של העיניים אחד אחד . שורה שורה.
וממשיכה.
זהו סיפור מסע אישי. סיפור חיי לתוכו אני שוזרת התובנות והכלים שהגיתי ויישמתי עבור בני אשר נולד חולה מאוד פיסית ולאחר תקופת מה הסתבר כי יש איחור התפתחותי קשה וחריג. מילד שאף איש מקצוע לא נתן לו סיכוי לחיות ובוודאי שלא ללמוד במערכת החינוך הרגילה צמח בחור גבוה וחסון שסיים בית ספר תיכון יוקרתי עם תעודת בגרות מצוינת, הפך לצייר מחונן וחייל המשרת ביחידה מובחרת בצה"ל.
מהותה של ההרצאה היא על הדרך, על התובנות, על הורות ועל מקומה של אהבה בכל אחד ואחד מאיתנו ועל כך שכל אחד מאיתנו יכול למצוא בתוכו את הדרך לעזור לעצמו.
התכנים והנקודות המרכזיות משתלבים בטבעיות בסיפור האישי:
- אגו- כיצד ממנפים אגו, מה עושים איתו ומה לא עושים
- כיצד מתמודדים עם תסכול ואלימות?
- אחריות אישית לתהליך- לא מאשימים את האחר בכישלון או בחוסר הצלחה שלך
- שימושים יצירתיים ביצירתיות בחיי היום היום
- איך מתמודדים עם רצף של כישלונות?
- מהי מחויבות לתהליך וכיצד מציתים את האש הפנימית שתמשיך ותבער?
- למה אנו זקוקים לחזון ותוכנית?
- חשיבותה של ההתמדה- היכרות עם הכוחות הפנימיים שלנו
אני מדברת ומדברת. לאט לאט נבנה המתח והמדורה הפנימית נדלקת. קולי עולה, אני מניחה למיקרופון אשר הופך מיותר ברגע המדויק. חשמל באוויר. אני מטעינה וממשיכה הלאה. בדיחות במינון הנכון.
זה עובד. הקהל צוחק. צחוק נינוח הולך ומתפשט לו באולם. זהו. הקהל נכבש. אני חושבת לעצמי.
מאותו רגע אני לוליינית בקרקס. זזה, נעה, ניגשת, עוצרת מתבוננת. מעלה ומורידה את הטון . שומעת את הדממה באולם.
הסוף. מחיאות כפיים ותור ארוך של אנשים שיש להם רק שאלה אחת לשאול.
מישהי רק ניגשה להגיד תודה ולתת חיבוק. ועוד אחד שרוצה להציע ליווי עסקי .
מספרי טלפון עוברים מיד ליד.
אני יורדת לחנייה בבניין מפואר של חברת הייטק בינלאומית.
מתיישבת במכונית ולא יכולה להתניע. הברך השמאלית רועדת.
עשיתי זאת. סיפרתי את הסיפור שלי לפני 600 איש.
אין דבר כזה שאין דבר כזה.
27 בדצמבר, 2009 בשעה 10:28 am
הכי כיףלהופיע בפני קהל גדול
כשהקבוצה אוהבת את המופע
מרגישים את זה באווירה הכללית
לא רואים פרצופים
אךאתהתחושה אי אפשר לפספס
זה חזק!
28 בדצמבר, 2009 בשעה 9:52 am
וואו!!
כל כך מרגש!!
אני מרגישה את ההשוואה עולה – בין לידת התינוק המקורי – אריאל, ובין לידת התינוק המספר על אריאל – ההרצאה המרגשת שלך.
תחושת סיפוק עצומה, תחושה שהנה, לא היה ועכשיו יש, תודות למאמצייך ואהבתך.
כל הכבוד!
29 בדצמבר, 2009 בשעה 12:34 pm
פרי יקרה,
זו עדיין תחילת הדרך, את תלמידה מצטיינת עם תוצאות מדהימות של Shape Your Future Program
עוצמת הריגוש תגדל ויהיו לך עוד מאות רגעים כאלה בהם תתני מתנה לעולם ותקבלי משוב ממנו, אנא נהלי בתבונה את המהלכים, תדבקי בתכנית שכתבת, טפלי בזהירות במודל ההערכה העצמית הראלית ותעבדי עם הדירקטוריון שלך לאורך כל הדרך.
עופר
29 בדצמבר, 2009 בשעה 3:12 pm
הי פרי,
למדתי על הבלוג שלך מעופר.
כל הכבוד על היעזה, יושרה ואומץ הלב! כאשר קוראים על הורים ואנשי עסקים כמוך, מבינים שהגיבורים האמיתיים חיים לידינו. אנחנו רק צריכים לגלות אותם. (והם את עצמם?)
אני אתמיד בקריאת הבלוג שלך. הוא כל כך מרגש, אישי ואמיתי!
תודה,
קטיה
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:01 am
כל כך מרגש. אני בטוחה שזה מעמד מדהים. את מצליחה להעביר במילים את התחושות שלך באופן מדהים ומחבר. מאחלת לך הרבה הזדמנויות כאלו ויותר. ומאוד רוצה לשמוע אותך.
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:46 am
הי פרי
אפילו בסיפור על הסיפור את מרגשת!
יישר כח
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:14 pm
עודד היקר,
תודה תודה על המילים החמות והמחזקות. פרי
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:36 pm
סיגלית היקרה,
תודה על תגובתך המרגשת. העשייה מבחינתי אינה ברורה מאליו והיכולת לספר סיפור ולרגש היא בליבי. המטרה שלי היא להעצים ולהראות כי ניתן באמצעות הכוחות הפנימיים שלנו להגיע למקומות שלא העזנו לחלום עליהם. מוזמנת להירשם בבלוג שלי . אשמח להזמינך בפעם הבאה שתהיה הרצאה פתוחה. בידידות פרי
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:37 pm
היי סיגלית.
תודה רבה על התגובה המחממת ומעצימה שלך. אנ מזמינה אותך להרשם ולהתרשם בבלוג שלי. בידידות פרי
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:39 pm
עופר מורי היקר,
תודה רבה על המילים המעצימות . אני זוכרת את פגישתנו האחרונה ותודה שאתה שוב מחדד את כל מה שתמיד צריך להיות נר לרגליי. בידידות רבה. פרי
30 בדצמבר, 2009 בשעה 12:39 pm
היי מיכלי היקרהת חן חן לך. אכן תינוק נולד….
30 בדצמבר, 2009 בשעה 5:07 pm
פרי הי,
סיגלית המליצה על קריאת הפוסט ואכן כך.
כתיבה יפה ומשכנעת. אני חייב לציין שאת מצליחה להעביר את התחושות לקוראים כאילו גם אנחנו היינו שם.
כל הכבוד!
30 בדצמבר, 2009 בשעה 5:54 pm
פרי, את בעיניי דוגמה לאדם שבנחישות ובהתמדה הוריד מחסום אחר מחסום, הסתכל לפחדים הכי עמוקים שלו בעיניים וניצח אותם. כמו בחייך האישיים כך גם בדרכך המקצועית החדשה.
בכל פעם שאני נתקל בדרכי בעוד מחסום של פחדים שמשתק אותי אני נזכר בדרך המדהימה שעשית ושואב המון כוחות. תודה לך.
30 בדצמבר, 2009 בשעה 7:23 pm
היי שלומי
בהחלט מחמיאה תגובתך. מוזמן להמשיך ולקרוא מחוויותיי .
30 בדצמבר, 2009 בשעה 7:26 pm
דניאל היקר,
אני חושבת שיש לך את התמהיל הנכון להגיע לאן שרק תחפוץ.