למשפחה המורחבת יש תפקיד מרכזי מאוד בסיוע וגיוס כוחות.
אני מתייחסת למשמעות של משפחה מורחבת בכמה רבדים.
המשפחה הראשונה היא המשפחה הגרעינית, לאחר מכן המשפחה הנבחרת של חברים ולבסוף הגופים המקצועיים המסייעים.
המשפחה הגרעינית- כיון שלא אחת ההורים המטפלים בילד עם צרכים מיוחדים טובעים בים העשייה, הם שוכחים לבקש עזרה. כי לא נעים, כי למה שיסכימו , כי זה קשה מאוד , כי כבר ביקשנו בעבר וכן הלאה. מנגד, קיים המודל של הורים שהגבולות בינם למשפחה המורחבת מיטשטשים בבקשת העזרה והמשפחה המורחבת הופכת להיות חלק אינטגרלי מן המשפחה הגרעינית במתן סיוע ותמיכה יומיומית.
חשוב לטעמי להגדיר מראש בשיחה פתוחה ונטולת לחצים מה כל אחד יכול ומוכן לתרום ובמה יוכל לסייע. לטעמי יש חשיבות רבה לכך כי יתקיים מפגש עם המשפחה המורחבת ותתקיים שיחה כנה ופתוחה בה לכל המשתתפים יש מקום להתבטא ולהביע את דבריו. הדברים צריכים להירשם, על מנת לשקף את הנאמר. באופן כזה, ניתן יהיה לבנות מערכת תמיכה מוסדרת המאפשרת להורים לקחת פסקי זמן, מאפשרת להורים להסתייע בהסעות, בייבי סיטר ועוד ולאפשר להורה לצבור כוחות ולהירגע בים העשייה האינסופית.
במשפחה המורחבת יותר, משפחת החברים – רמת המחויבות בדרך כלל פחות גבוהה. עם זאת, רצוי להזמין קבוצה קרובה של חברים, לספר את הסיפור ולבקש עזרה. לאפשר לחברים להציע עזרה מיוזמתם. גם עזרה זו רצוי שתירשם על מנת לשקף את הנאמר ונקודה חשובה ביותר לתחום את זמני הסיוע. גם חברים מוגבלים ביכולות שלהם כמו גם המשפחה הגרעינית. העזרה צריכה להיתחם בזמנים מוגדרים על מנת שניתן יהיה לשוב ולבקש עזרה וכן על מנת שמגיש העזרה יוכל לסייע מתוך מקום כנה ואמיתי ולא מתחושת עול וחוסר נעימות.
לעיתים, מה שנראה כסיוע מועט או לא ראוי עבור קבוצת החברים, מהווה נתבך משמעותי ביותר למקבל העזרה. הורים המתמודדים ומגדלים ילד עם צרכים מיוחדים, נאלצים לגייס כוחות פיסיים ונפשיים רבים יותר מגידול ילדים רגילים ומשמעות הדבר היא כי רמת השחיקה גבוהה יותר.
וגופים המקצועיים – במסגרות המקצועיות ניתן סיוע באופן שוטף להורים הן בקבוצות תמיכה, סדנאות המסייעות בהתמודדות ומציעות כלים להתמודדות, הסעות, ועוד.
תפקידה אם כך של המשפחה המורחבת הוא בלהיות נוכח בסביבה. לא להשאיר את ההורים
בבדידות וללא תמיכה. לעיתים, שיחה פתוחה וכוס קפה חם הם כל ההבדל בין בדידות לקבלה.
ולכל מי שיש ילד בעל צרכים מיוחדים- לא להתנתק ולשקוע. חשובה הקהילה התומכת וחשוב הסיוע המלווה בחיי היומיום .







10 בינואר, 2010 בשעה 7:16 pm
הי פרי,
פוסט חשוב !
אנשים נמנעים מלגייס את בני משפחתם וחבריהם מכל מיני סיבות כמו בושה, לא נעים, לא רוצים להכביד, אנחנו עצמאיים ועוד ועוד, ובכך גוזלים מעצמם את מקור התמיכה הראשון במעלה שניתן בכלל לבקש – האנשים שאוהבים אותם.
וכשלא מבקשים עזרה גורמים כאן לעוד נזק סמוי: מונעים מהאנשים האהובים את הזכות לעזור, להשתתף ולהרגיש טוב על תרומתם!
פוסט חשוב, תודה שהארת.
מיכל
11 בינואר, 2010 בשעה 11:32 am
פרי שלום!
שמחתי להיות בהרצאה שהייתה בהרצליה והתרגשתי מאוד מעצם היותך אמא תומכת לילד עם צרכים מיוחדים כפי שהרבה אנשים לא רואים זאת כך.
למה אני כותבת זאת, מפני שגם אני עברתי כברת דרך ארוכה מאוד עם בני שגם לו בעצם יש צרכים מיוחדים וגם הוא הובחן כילד מחונן, אבל הקשיים גדולים עליו ובאופן קבוע החברה שסובבת אותי נותנת לי לחשוב אני לא בסדר ושאני אמא מגוננת מידי ולא נותנת לבני אפשרות לחשוב לבד, להתמודד לבד ולחיות את חייו כרגיל כמו ילד רגיל לכל דבר.
מעודדת אותי המחשבה ואפילו תומכת בי שיש עוד אמא שיכולה לראות את הדברים כפי שאת רואה ולהבדיל את לא התיאשת למרות הקשיים ואני לפעמים מתייאשת.
בעצם נתת לי כוח למחשבה מחודשת ורעיונות להשתמש בהם.
יישר כוח ותודה מכל הלב
אתי דנוך
11 בינואר, 2010 בשעה 12:11 pm
אתי שלום
הידיעה כי אפשרתי ולו להורה אחד ,להאמין ביכולת ההורית שלו ולהאמין בדרכו ממלאה את ליבי בשמחה גדולה ובחשיבות דרכי.
המשיכי בדרכך האמיצה
בידידות פרי
28 בינואר, 2010 בשעה 8:28 pm
[...] לכישלון ו/או להצלחה, היכולות לזהות צרכים של האחר, התנהלות באזור בטוח ו/או התנהלות בעת משבר ומצוקה [...]